הסיפור הזה התחיל מזמן. אפילו ממש מזמן, אפשר לומר. היחסים בין חצור הגלילית לראש פינה ידעו עליות ומורדות במשך השנים, אבל מאז תחילת שנות האלפיים המאבק ביניהן הולך ומחריף, וכעת הכל מגיע לנקודת רתיחה. אז מי נגד מי ולמה זה אכפת לנו?
בואו נתחיל מההתחלה:
מה מספרת ההיסטוריה?
במורדות הגליל העליון, למרגלות הר כנען והעיר צפת, שוכנות להן, זו לצד זו, שתי מועצות מקומיות: חצור הגלילית וראש פינה. המושבה ראש פינה נוסדה כבר ב-12 בדצמבר 1882, בזמן העלייה הראשונה, בעוד שחצור הגלילית הוקמה רק ב-1953, בעת גל העלייה ההמונית מצפון אפריקה.
במהלך השנים התפתחו השתיים לכיוונים שונים בתכלית, בקו שהמשיך את צורת הקמתן. ראש פינה החקלאית שמרה על צביון חקלאי משהו, והתמקדה בפיתוח תיירות באמצעות בניית צימרים ואתרי בילוי ופנאי נוספים, כאשר חצור הגלילית פנתה לכיוון העירוני יותר, מה שהתבטא בבניית מרכזים מסחריים ואזורי תעסוקה.
הפערים הולכים וגדלים
אם השנים, הפערים הכלכליים בין השתיים הלכו והחריפו: בעוד שחצור הגלילית נמצאת באשכול הסוציו־אקונומי 3, ראש פינה נמצאת באשכול 7. במקביל, בשנת 2019 היה השכר החודשי הממוצע של שכיר בראש פינה 9,397 ש"ח, והשכר הממוצע של מקבילו בחצור הגלילית הסתכם ב-6,724 ש"ח בלבד. הפער ניכר גם בהשכלה, כאשר אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א עמד בראש פינה על 82.7%, ובחצור הגלילית רק על 54.9% (!).
כמו כן, ראש פינה מפיקה הכנסות עצמיות של כ־17 אלף שקל בשנה לתושב לעומת כ־3,000 שקל בחצור הגלילית, כאשר הפער הגדול ביותר הוא בתחום גביית הארנונה שלא למגורים, שבחצור הגלילית הינה בשווי 1,148 שקלים לנפש ואילו בראש פינה עומדת על 4,971 שקלים לנפש (לפי נתונים שהציגה חצור הגלילית).
לאור הנתונים האלו, ברור מאוד למה חצור הגלילית לוטשת עיניים לעבר ראש פינה, ומדוע גם היא וגם צפת ניסו לפעול לאורך השנים לאיחוד רשויות עם המושבה העשירה, או לפחות לספח חלקים ממנה. וכן, בסופו של דבר הניסיונות האלו הניבו פרי.
התחלת הסיפוח: תכנית סער
האיחוד נבחן לראשונה כבר ב-2003, בעת כהונתו של שר הפנים אברהם פורז, ועלה לאחר מכן שוב בתקופת מאיר שטרית, אך הדבר לא קודם. במרץ 2013 נכנס גדעון סער לתפקיד, והכריז על מדיניות שבמסגרתה הוא מתכוון לפעול לצמצום פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות, בין היתר על ידי בחינת מרכיבי ההכנסות והקרקע.
במסגרת אותה מדיניות, בסוף אוקטובר 2013 הודיע השר סער כי 320 דונמים מתחום השיפוט של המועצה המקומית ראש פינה יועברו לשטח השיפוט של חצור הגלילית. השטח אמנם היה שטח חקלאי מעובד, אך במסגרת תכנית מתאר של מינהל התכנון במשרד הפנים הוא מיועד להפוך לשטח עבור מיזמים משלימי תיירות ותעסוקה, שיפותחו על ידי חצור הגלילית. החלטה זו של סער על שינוי הגבולות התבססה על המלצות ועדת חקירת הגבולות שפעלה לבחינת הנושא, בראשות ד"ר נילי שחורי ובשליחות השר סער.
וזו רק הייתה ההתחלה. שריקת הפתיחה למלחמת השכנים, בה כל צד מחכה לחברו מאחורי הפינה.
קו פרשת המים
קו פרשת המים, שהביא לתסיסה האמיתית, היה פרשת תשלום הארנונה של מגדלי המים בתחילת שנת 2021. מספר חודשים קודם לכן הבחינו במשרדי המועצה המקומית ראש פינה כי ישנם מגדלי מים של חברת מקורות, אשר משלמים ארנונה למועצה המקומית חצור הגלילית, אך הם נמצאים בשטח השיפוט של ראש פינה.
מכאן התגלגל תהליך שארך מספר חודשים, ולאחר תהליך גישור החליט משרד הפנים להעביר לראש פינה תשלומי ארנונה בסך חצי מיליון שקלים ששילמה חברת מקורות לחצור הגלילית. בחצור הגלילית זעמו וציינו כי מגדלי המים מספקים מים לחצור הגלילית, הגישה אליהם נעשית מחצור הגלילית, ובכל זאת איכשהו תשלום הארנונה מגיע בסוף לראש פינה, שטענה כי הדברים אמנם נכונים, אבל העובדה היא שהמגדלים נמצאים בשטחה.
יו"ר המועצה המקומית חצור הגלילית שמעון סויסה אמר כי "מקרה זה ממחיש בצורה בהירה את הסיבה בגינה יצאנו למאבק לצדק חלוקתי בחלוקת השטחים ובחלוקת ההכנסות מנכסי מדינה. תושבי חצור הגלילית היקרים, מגדלי המים והארנונה בגינם ישובו לחצור הגלילית בתום תהליך זה, יחד נעשה צדק חלוקתי". מנגד, הגיב יו"ר המועצה המקומית ראש פינה מוטי חטיאל: "חבל שסויסה מנסה לפגוע במרקם השכנות של תושבי ראש פינה וחצור וממשיך לפרסם מצגות שווא ונתונים כוזבים, במקום לפעול לקידום הנכסים שכבר קיבל מראש פינה בעבר. במסגרת הרצון שלנו להמשיך ולשמור על מאזן תקציב המועצה לרווחת התושבים במושבה, אנו פועלים למיצוי זכויות הישוב במסגרת החוק. חלק מהעיוותים שנמצאו הם תשלום ארנונה של חברת 'מקורות' למועצה מקומית חצור, שלא כדין. פעלנו לשינוי העיוות ואכן, משרד הפנים קבע כי תשלום הארנונה במקרה של מקורות יועבר לראש פינה. צר לי שראש מועצת חצור, שמעון סויסה, בוחר להמשיך ולפרסם מצגי שווא, שתכליתם לנסות ולזכות בחשיפה תקשורתית, תוך שהוא מטעה את התושבים שלו ואת האזור כולו".
צדק חלוקתי?
בערך באותה עת הגבירה חצור הגלילית את מאמציה בקביעתם מחדש של הגבולות בין המועצות. כדי להבהיר את אי-השיוויון בין המועצות, טענו אנשי חצור הגלילית כי בשטחם גרים למעלה מ-10,000 תושבים על פני שטח של כ-5,500 דונם, בעוד שבראש פינה מתגוררים 3,000 תושבים בשטח של 18,000 דונם. בראש פינה טענו, מנגד, כי בחצור הגלילית מתעלמים מהעובדה ש-16,000 דונמים משטחה של ראש פינה הם שטחים חקלאיים. הם אף הוסיפו שחצור הגלילית לא עשתה דבר עם 320 הדונמים שהעביר לשטחה השר סער, מה שמוכיח שהבעיה היא לא במחסור בשטחים.
למרות הדברים האלו, ב-12 ביולי 2023, ולאחר שנתיים של מאבק, משרד הפנים קיבל את דרישת חצור הגלילית ואישר הענקת מנדט לוועדה לחקר הגבולות שבין המועצות. לטענת אנשי חצור הגלילית, הם תובעים שטחים גם מראש פינה (כולל מגדלי המים המדוברים) וגם מהמועצות האזוריות מבואות החרמון והגליל העליון.
בחצור הגלילית הסבירו שהם לא מתכוונים לדרוש החזרי כספים רטרואקטיבית, אלא רק "לתקן עוול היסטורי", ובראש פינה כעסו ואמרו כי כבר בשנת 2017 נחתם הסכם בין הצדדים ובו ראש פינה ויתרה על חלק מהכנסותיה מרצונה הטוב כדי למנוע הגשת בקשות מסוג זה.