קרטונים באיירפורט סיטי: מה באמת אומרת עזיבת הענק של דיפלומט על שוק המשרדים ליד נתב"ג?
עזיבת שוכר עוגן כמו דיפלומט היא הרבה מעבר לסיפור נקודתי. צללנו למספרים כדי להבין האם פארקי המשרדים הוותיקים נדחקים מפני המהפכה הלוגיסטית ומה זה עושה לשווי הנכסים.

ככשוכר עוגן אורז קרטונים, זה אף פעם לא סיפור של חברה אחת בלבד שמתקפלת. יציאת דיפלומט מאיירפורט סיטי היא בדיוק מסוג האירועים שמנהלי נכסים מעדיפים להצניע בדוחות הרבעוניים שלהם — כי מאחורי שורה יבשה של "סיום התקשרות" מסתתרת שאלה הרבה יותר מטרידה עבור המשקיעים: האם המתחם הוותיק והנוצץ לשעבר שליד נתב"ג עדיין נמצא בטופ של רשימת המועמדים של שוכרי המשרדים הגדולים במשק, או שהוא הפך לאופציה שמתמחרים אותה כלפי מטה?
הפער שבין "מיקום מצוין" ל"מוצר מתאים":
איירפורט סיטי נהנה מנכס אחד שאף אחד לא יכול לקחת ממנו: צמידות לנמל התעופה ולצירי התנועה המרכזיים. אבל נגישות היא לא תוכנית עסקית. בשנים האחרונות המתחם מתמודד עם תחרות גוברת באזור, והשילוב של פארק ותיק עם מפרט שנבנה לדור קודם של שוכרים מול פרויקטים חדשים יותר — יוצר לחץ שמתבטא בדיוק בנקודות כאלה: חידוש חוזה שלא מתרחש.
נקודה חשובה שאסור לטשטש: אין בידינו נתוני דמי שכירות ספציפיים לעסקה, לא את שטח השכירות שדיפלומט פינתה, ולא את שיעור התפוסה המעודכן במתחם. בלי שלושת הנתונים האלה אי אפשר לכמת את הפגיעה ב-NOI. מי שמנסה לתמחר את ההשפעה בלי אותם מספרים — מתמחר תחושה, לא נכס.
למה לוגיסטיקה מנצחת בקרב על המ"ר?
הטרנד שמסתתר מתחת לכותרת הוא מעבר של משקל כלכלי ממשרדים ללוגיסטיקה. מבחינת בעל קרקע באזור נתב"ג, המתמטיקה פשוטה באכזריותה: מחסן לוגיסטי דורש השקעת התאמה נמוכה יותר למ"ר, מייצר חוזים ארוכים, ומושך שוכרים שהנגישות לנמל היא עבורם צורך תפעולי — לא נוחות. משרד, לעומת זאת, מתחרה על עובדים, ועובדים מצביעים ברכב, ברכבת ובימי העבודה מהבית.
התוצאה: שטחי משרדים בפארקים ותיקים נדחקים לעמדה שבה הם מתחרים בעיקר במחיר ובגמישות, ולא במוצר. למשכיר זה אומר תקופות גרייס ארוכות יותר, השתתפות גבוהה יותר בהתאמות דייר, ולפעמים — החלטה אסטרטגית לשנות ייעוד של מבנה שלם.
איפה זה פוגש את חציון השוק?
המספרים מהמאגר שלנו נותנים עוגן להשוואה. ב-523 משרדים להשכרה שנסרקו, המחיר החציוני עומד על 12,271 ₪ לחודש, חציון של 60 ₪ למ"ר ושטח חציוני של 229 מ"ר. במילים אחרות: ליבת שוק המשרדים בישראל בנויה על יחידות קטנות־בינוניות. שוכר עוגן בסדר גודל של דיפלומט הוא לא "עוד חוזה" — הוא שווה ערך לעשרות עסקאות חציוניות שצריך להחליף אותו, אחת־אחת.
ובצד המכירה: 399 משרדים למכירה, מחיר חציוני 4.9 מיליון ₪ וחציון של 12,000 ₪ למ"ר. מי שרוכש שטח משרדי בפארק עסקים ומתמחר אותו לפי תפוסה מלאה וחוזה ארוך, צריך לשאול את עצמו מה קורה למספר כשהעוגן מתחלף — וכמה חודשי אפס הוא מוכן לספוג בדרך.
להשוואה מהמאגר:
לצורך השוואה, שלושה נכסים שממחישים את טווח הגדלים בשוק: בניין משרדים שלם בתל אביב-יפו בשטח 3,400 מ"ר ובמחיר 50 מיליון ₪ — כ-14,700 ₪ למ"ר, מעל החציון הארצי; בניין עצמאי גדול בפתח תקווה בשטח 25,000 מ"ר, בסדר גודל שרלוונטי בדיוק לשוכרי עוגן; ומשרד בבאר שבע בשטח 149 מ"ר ב-725,000 ₪ — כ-4,870 ₪ למ"ר, הקצה הזול של הסקאלה.
בשורה התחתונה:
יציאת שוכר עוגן אחד לא הופכת פארק עסקים לנכס כושל. אבל היא כן מדליקה נורה: באזור שבו הלוגיסטיקה מושכת ביקוש אמיתי, בניין משרדים ותיק חייב להצדיק את עצמו מחדש — במפרט, בשירותים ובמחיר. השאלה שנשארת פתוחה היא אם בעלי הנכסים באיירפורט סיטי יבחרו לרדת במחיר כדי לשמר תפוסה, או להשקיע בשדרוג שיחזיר את המתחם לרשימת המועמדים הקצרה. את התשובה נראה בחוזים של 2026, לא בהצהרות.



