788 מיליון שקל ויציאה מהבורסה: מה אקירוב באמת קונה באלרוב?
יו"ר אלרוב נדל"ן מציע לציבור פרמיה של 20% כדי למחוק את החברה מהמסחר. המטרה הבאה, לפי הדיווח, היא כלל ביטוח.

בעוד רוב בעלי השליטה בבורסה מעדיפים לשבת ולהמתין שהשוק יתמחר את החברות שלהם בשווי "הנכון" והמלא, אלפרד אקירוב בחר בדיוק בדרך ההפוכה. הוא מוכן לשלם לשוק במזומן 20% יותר ממה שהשוק בעצמו מעריך — ובלבד שהציבור יקום, יארוז את חלקו וייצא לו מהתמונה. הסכום שעל השולחן עומד על 788 מיליון שקל עבור מניות הציבור באלרוב נדל"ן, חברת הדגל שבה הוא מכהן כיו"ר. לפי הדיווחים, היעד האסטרטגי שמעבר לעסקה זו הוא ניסיון השתלטות עתידי על חברת "כלל ביטוח". כצפוי, המניה הגיבה באגרסיביות לחדשות וזינקה בחדות במסחר בתל אביב.
חשבון פשוט:
כמה עולה הפרמיה
נתחיל ממה שאפשר לחשב. אם 788 מיליון שקל משקפים פרמיה של 20% על מחיר השוק, אז השווי הבורסאי של מניות הציבור לפני ההצעה עמד על כ-657 מיליון שקל (788 חלקי 1.2).
- שווי חלק הציבור לפי מחיר השוק: כ-657 מיליון שקל
- תוספת הפרמיה: כ-131 מיליון שקל
- סך ההצעה: 788 מיליון שקל
במילים אחרות, אקירוב מוכן להוציא כ-131 מיליון שקל רק כדי להיפטר מהציבור. בעל שליטה לא משלם תוספת כזו מנדיבות. הוא משלם אותה כי לדעתו המניה נסחרת מתחת לשווי שהוא רואה בנכסים, או כי לחברה פרטית יש בעיניו ערך שאין לחברה ציבורית. כאן מדובר כנראה בשניהם: גמישות, פחות פיקוח ציבורי, וחופש פעולה לקראת מהלך גדול בכלל ביטוח.
מה שהמספר לא מספר
כאן מתחיל החלק הבעייתי. הדיווח לא כולל את הנתונים שבלעדיהם אי אפשר לשפוט אם ההצעה נדיבה או זולה:
- שיעור האחזקה של הציבור: בלי לדעת איזה אחוז מהמניות מוחזק בידי הציבור, אי אפשר לגזור מה-788 מיליון את השווי המלא של אלרוב.
- ההון העצמי בדוחות: חברות נדל"ן נמדדות מול השווי הנכסי הנקי (NAV). פרמיה של 20% על מחיר השוק יכולה עדיין להיות הנחה גדולה מול ההון במאזן, אם המניה נסחרה בדיסקאונט עמוק.
- החוב: שווי מניות אינו שווי נכסים. בלי היקף ההתחייבויות הפיננסיות אי אפשר לתרגם את ההצעה לשווי לנכס או למ"ר.
- מנגנון הקשר לכלל ביטוח: הדיווח מציין את השאיפה להשתלט על כלל, אבל לא מפרט איך המחיקה של אלרוב משרתת אותה מבחינה מימונית.
המסקנה: 788 מיליון שקל הוא מספר כותרת, לא הערכת שווי. מחזיקי המניות מהציבור צריכים לבדוק את הפער בין המחיר המוצע לבין ההון העצמי למניה לפני שהם מתלהבים מהזינוק.
למה זה מעניין גם מי שלא מחזיק מניות
יציאה של חברת נדל"ן מהבורסה היא סוג של הודאה: בעל השליטה מעריך שהשוק הציבורי לא מתמחר נכון נכסים מניבים. כשבעל שליטה מוכן לשלם פרמיה כדי לקנות את הנכסים של עצמו בחזרה מהציבור, זה מעיד שלדעתו המחיר הבורסאי נמוך מהשווי הכלכלי של הנדל"ן. בעלי נכסים ומשקיעים פרטיים מכירים את הפער הזה היטב, מהצד השני של עסקאות בשוק הפרטי.
איפה זה פוגש את המאגר
בפועל, ההצעה של אקירוב היא הימור על ההפרש בין מחיר מניה לבין שווי נכס בשטח. את אותה שאלה אפשר לבחון ברמת הנכס הבודד. במאגר הנכסים המניבים של מניבים תוכלו להשוות מחירי עסקאות, שטחים ומיקומים של נכסים מסחריים בתל אביב ובערים מרכזיות אחרות, ולבדוק בעצמכם כמה משלם השוק הפרטי למ"ר מניב בהשוואה לתמחור שהבורסה נותנת לחברות נדל"ן. בכתבה זו לא הוצגו נתוני מאגר ספציפיים, ולכן ההשוואה נשארת פתוחה לבדיקה שלכם.
השורה התחתונה
אקירוב מציע 131 מיליון שקל מעל מחיר השוק כדי לקבל שליטה מלאה ושקט מהציבור, ובמבט קדימה גם בסיס לניסיון להשתלט על כלל ביטוח. השאלה שנשארה פתוחה פשוטה: האם 20% מעל מחיר השוק הם באמת פרמיה, או רק צמצום חלקי של דיסקאונט שהבעלים מכיר טוב יותר מכולם? התשובה תלויה בנתוני ההון והחוב, ושם כדאי להסתכל לפני שמצביעים.



