הכותרות שצועקות והמספרים ששותקים: 7 מיליון שקל באיירפורט סיטי ומועמדות יוקרתית באירופה — מה מסתתר מאחורי הדיווחים?
שתי ידיעות נדל"ן עסקיות בולטות פורסמו: השקעה של 7 מיליון שקל במטה החדש של מגנום באיירפורט סיטי, ומועמדות של מנכ"ל ביג לתואר "איש השנה" של מגזין ACROSS. צללנו אל מאחורי הכותרות כדי להבין איזה מידע קריטי חסר בניתוח העסקאות, ומה זה אומר מבחינת המספרים בשטח.

7 מיליון שקל על מטה חדש באיירפורט סיטי. נשמע כמו כותרת מצוינת ומרשימה, אבל בפועל מדובר במספר חסר מכנה: בדיווח הרשמי לא נמסר כמה מטרים רבועים קיבלה חברת מגנום ישראל עבור הסכום הזה, האם הנכס נמצא בבעלותה או בכלל בשכירות, ואיזה חלק מהסכום הכולל הושקע בבטון וקירות ואיזה חלק התעופף על עיצוב פנים. במקביל, באותו מדור בגלובס, מופיעה ידיעה מחמיאה נוספת המבשרת כי מנכ"ל חברת ביג, חי גאליס, מועמד לתואר "איש השנה" של מגזין ACROSS, המכסה את תעשיית הנדל"ן המסחרי באירופה. גם שם, למרבה הצער, המספרים האמיתיים שמניעים את השוק פשוט חסרים.
גאליס בדרך לבמה האירופית, אבל איפה המאזן?
לפי הדיווח, המועמדות נובעת מהתרחבות ביג באירופה. זה כל המידע שסופק. אין פירוט של מדינות, מספר מרכזים, היקף השקעה או שטחים מניבים שנוספו.
למשקיעים זו לא הערת שוליים. תואר במגזין מקצועי משקף לכאורה הכרה בתעשייה, אבל הוא לא מחליף את הנתונים שקובעים שווי:
- היקף ההשקעה באירופה וחלקה מסך פעילות החברה
- שיעורי התפוסה ודמי השכירות בנכסים החדשים
- מבנה המימון: חוב מקומי, אג"ח או הון עצמי
בלי הנתונים האלה אי אפשר לבדוק אם ההתרחבות מייצרת ערך או רק מגדילה את מספר הנכסים. מי שמחזיק במניה או באג"ח של ביג צריך לחפש אותם בדוחות, לא בטקס.
מגנום באיירפורט סיטי: 7 מיליון ₪ על מה בדיוק?
מגנום ישראל בחרה באיירפורט סיטי, מתחם תעסוקה ומסחר שמתמודד על אותם שוכרים מול מרכזי העסקים בגוש דן. ההשקעה המוצהרת היא 7 מיליון שקל. כאן נגמר המידע.
ההבחנה הקריטית היא בין השקעה בהתאמות ובציוד לבין רכישת נכס. אם מדובר בשכירות, 7 המיליונים הם כנראה עלות הכשרה והצטיידות. במקרה כזה מדובר בהון שהשוכר מקבר בנכס שאינו שלו, נתון שמעניין מאוד את בעל הבניין, כי שוכר שהשקיע כך נוטה להישאר. אם מדובר ברכישה, זה סיפור אחר לגמרי. בלי השטח, כל חישוב של עלות למ"ר הוא ניחוש.
מה 7 מיליון ₪ קונים במאגר של מניבים?
אין במאגר חתך משרדים לצורך השוואה ישירה, ולכן ההשוואה כאן היא לחתך המסחר ומבהירה סדרי גודל בלבד. ב-198 נכסי מסחר למכירה המחיר החציוני הוא 15,538,000 ₪, והחציון למ"ר הוא 18,966 ₪. כלומר, 7 מיליון שקל הם כ-45% מנכס מסחרי חציוני, ויקנו לכאורה כ-369 מ"ר בתעריף החציוני. זה פחות ממחצית השטח החציוני במאגר, שעומד על 920 מ"ר.
בצד השכירות התמונה חדה עוד יותר. ב-189 נכסי מסחר להשכרה השכירות החודשית החציונית היא 20,000 ₪ לשטח חציוני של 250 מ"ר, כ-84 ₪ למ"ר. סכום של 7 מיליון שקל שווה לכ-350 חודשי שכירות כאלה, כמעט 29 שנה. ההשוואה מטעה במובן אחד: משרדי מטה ומסחר הם שני שווקים שונים, והשקעה בהתאמות אינה דמי שכירות. אבל היא ממחישה כמה הון נכנס כאן לנכס אחד.
נכסים מהמאגר:
- אולם תעשייה ברחוב יעקב פריימן 20, ראשון לציון: 1,900 מ"ר ב-22,000,000 ₪, כ-11,579 ₪ למ"ר, הרבה מתחת לחציון המסחר.
- נכס מושכר למרפאה פרטית בחדרה: 108 מ"ר ב-2,600,000 ₪, כ-24,074 ₪ למ"ר.
- חנות לחזית בביתר עילית: 125 מ"ר ב-4,200,000 ₪, כ-33,600 ₪ למ"ר.
בשורה התחתונה:
שתי ידיעות, ואותה בעיה בשתיהן: הכרזה בלי מכנה. ביג מקבלת הכרה אירופית בלי שנמסרו נתוני ההתרחבות, ומגנום מציגה 7 מיליון שקל בלי מ"ר. עד שהמספרים האלה יתפרסמו, השאלה למשקיעים פשוטה: כמה כל שקל כזה מניב, ולמי?



