אופציית הפאנלים הסולאריים: כשמלכי המרלו"גים רוכשים פרדסים ב-38 שקלים למטר
שתי חברות שחיות ונושמות בטון, מדפים ומשאיות נמצאות במגעים מתקדמים לרכישת 1,300 דונם של קרקע חקלאית בין יבנה לאשדוד מידי קבוצת יכין חק"ל תמורת 50 מיליון שקל. התוכנית המוצהרת מדברת על חקלאות וייצור חשמל סולארי, אבל בענף שבו כל דונם לוגיסטי שווה הון עתק, קשה שלא לקרוא בין השורות: האם מדובר באג'נדה ירוקה, או באגירת עתודות קרקע אסטרטגיות במחיר רצפה לקראת שינוי ייעוד עתידי?

זהו חוק ברזל בנדל"ן מסחרי: כשחברות שמתמחות בהקמת מרכזי הפצה ענקיים מתחילות להתעניין בגידול תפוזים, כנראה שמתחת לשורשים מסתתרת תוכנית עסקית שונה לחלוטין. הדיווחים האחרונים על מו"מ מתקדם בין רבוע כחול נדל"ן ונדב ב. לוגיסטיקה לבין קבוצת יכין חק"ל לרכישת כ-1,300 דונם חקלאיים ברצועה האסטרטגית שבין יבנה לאשדוד, תפסו את השוק בהפתעה.
על הנייר, היזמים מדברים על עסקה "ירוקה" שתשלב אגרונומיה ואנרגיה סולארית. בפועל, כשהמובילים הם מוטי בן משה ממשפחת רבוע כחול, וחברת לוגיסטיקה צומחת – אי אפשר שלא להוציא את המחשבון ולבדוק האם העצים האלו נועדו להפוך, ביום מן הימים, ליסודות של מרלו"ג.
38 שקל למ״ר: החשבון שמבהיר את פער המחיר
החישוב פשוט: 50 מיליון שקל חלקי 1,300 דונם יוצא כ-38,500 שקל לדונם. זה כ-38.5 שקל למ״ר קרקע.
כדי להבין כמה זה נמוך: לפי נתוני המאגר של מניבים, חציון דמי השכירות החודשיים למחסנים באשדוד עומד על 55 שקל למ״ר. במילים אחרות, מ״ר בפרדס עולה פחות משכר דירה של חודש אחד על מ״ר מחסן בעיר הסמוכה.
וכאן חשוב לעצור, כי ההשוואה הזו מטעה בכוונה. מ״ר קרקע חקלאית ומ״ר בנוי במחסן הם שני מוצרים שונים לגמרי. הראשון הוא פוטנציאל בלבד. השני הוא מבנה עם שוכר, זכויות והכנסה. לכן המחיר הנמוך הוא לא ״מציאה״, אלא תמחור של קרקע שאין עליה כרגע זכויות בנייה מסחריות.
מה שחסר בדיווח, ולמה הוא קובע את השווי
בלי כמה נתונים מהותיים אי אפשר לקבוע אם 50 מיליון שקל הם מחיר הוגן, זול או יקר:
- מעמד הקרקע: לא ברור אם מדובר בבעלות פרטית או בזכויות חכירה, ומה תנאי ההעברה.
- ייעוד ותכנון: אין מידע על תוכניות קיימות או מקודמות בשטח. זה המשתנה שיכול להכפיל את שווי הקרקע, או להשאיר אותה פרדס לעוד עשורים.
- מה כלול במחיר: לא פורט אם העסקה כוללת את המטעים עצמם, מכסות מים או תשתיות.
- היקף הסולארי: לא נמסר איזה חלק מהשטח מיועד לפאנלים, ולכן אין בסיס לחשב תשואה צפויה מייצור חשמל.
בהיעדר הנתונים האלה, העסקה משקפת לכאורה שילוב של שני רבדים. הראשון הוא הכנסה שוטפת אפשרית מחקלאות ומאנרגיה. השני הוא אופציה ארוכת טווח על קרקע ברצועה שבין שתי ערים בצמיחה. את הרובד השני אף אחד לא הצהיר עליו, אבל הוא עשוי להיות הסיבה שחברת לוגיסטיקה בכלל נמצאת בחדר.
מה אומר המאגר: 1,300 דונם מול מחסן אחד
בחתך נכסי לוגיסטיקה למכירה באשדוד מוצעים כיום שני נכסים, במחיר חציוני של 76 מיליון שקל. החציון עומד על 10,811 שקל למ״ר, והשטח החציוני על 7,100 מ״ר. הנכס הזול מביניהם, מחסן של 6,000 מ״ר, מתומחר ב-69 מיליון שקל. כלומר, כל 1,300 הדונם עולים פחות ממחסן בודד בעיר הסמוכה.
גם ברמה הארצית, 58 נכסי לוגיסטיקה למכירה מתומחרים בחציון של 11,909 שקל למ״ר בנוי. בצד השכירות, 7 נכסי לוגיסטיקה להשכרה באשדוד מציגים חציון של 55 שקל למ״ר לחודש, מעט מעל החציון הארצי של 50 שקל על פני 234 נכסים. לבעלי מחסנים קיימים באזור המסר כפול. מצד אחד, מי שמחזיק היום מ״ר בנוי ומושכר מחזיק נכס ששווה פי מאות מקרקע חקלאית סמוכה. מצד שני, אם הרצועה בין יבנה לאשדוד תיפתח אי פעם לתכנון, ההיצע עשוי להשתנות.
נכסים מהמאגר
- באשדוד למכירה: מחסן מודרני של 6,000 מ״ר, 69 מיליון שקל, כ-11,500 שקל למ״ר.
- מרלו״ג של 8,200 מ״ר למכירה באשדוד, 83 מיליון שקל, כ-10,100 שקל למ״ר.
בשורה התחתונה:
במחיר של כ-38.5 שקל למ״ר, הסיכון של בן משה ובלילה נמוך יחסית לגודל השטח. הפרדס והפאנלים עשויים לממן את ההחזקה, והזמן יעבוד בשבילם. השאלה הפתוחה היא לא אם העסקה תיחתם, אלא מה ייכתב בעתיד בתוכנית המתאר של הרצועה הזו, והאם הפרדס של היום הוא עתודת הקרקע הלוגיסטית של מחר.



