שליש מהביקוש ארז מזוודות ועזב: האם ההגירה מישראל היא באמת המנוע שמתסכל את שוק הנדל"ן?
דן פרנס מסמן את ההגירה כאשמה העיקרית בדשדוש, אבל במשרדים הקו עובר אחרת: תל אביב חזקה, ומחוץ לה הביקוש חלש יותר. בדקנו מה המאגר אומר על המחירים מחוץ לעיר.

שליש. זהו הנתח המדויק מהביקוש לדירות שלפי דן פרנס, מנכ"ל קרסו נדל"ן, פשוט ארז את המזוודות ועזב את גבולות המדינה. לפי תפיסתו, לא שער הריבית הגבוה, לא היקפי המלאי ולא מחירי הקרקע הגבוהים הם אלו שחונקים את השוק, אלא גל ההגירה מישראל בשנים האחרונות שרוקן את הביקושים מתוכן. לצד קביעה קודרת זו, פרנס מוסיף גם נימה אופטימה וגורס כי הביקושים עשויים לשוב במהרה, כאשר תוצאות אפשריות של מערכת בחירות מתקרבת מתפקדות כזרז פוטנציאלי חיובי לשוק. מנגד, מי שמחזיק בבעלותו נכסים מניבים ומשרדים צריך להפנות את הקשב לחלקו השני של הראיון, שבו מנכ"ל קרסו משרטט קו ברור: בתל אביב הפעילות חזקה ועמוסה, אך מחוצה לה הביקוש מקרטע.
אבחנה חדה, אבל בלי מספרים
הטענה ששליש מהביקוש יצא מהארץ היא טענה דרמטית, ולפי הדיווח היא לא מגובה בפירוט: אין בה מספר מהגרים, אין חלוקה לפי פלחי רוכשים ואין מתודולוגיה. זו הערכה של מנכ״ל בכיר, ויש לה משקל, אבל היא לא נתון.
גם הקשר לבחירות מוצג כפוטנציאל ולא כתחזית. פרנס לא מפרט איזה תרחיש פוליטי יחזיר רוכשים, ובאיזה טווח זמן. מבחינת משקיע זה ההבדל בין תזה לתוכנית עסקית: התזה ברורה, ולוחות הזמנים פתוחים לגמרי.
תל אביב מול כל השאר: מה המתמטיקה אומרת
בשוק המשרדים פרנס מסמן פיצול גאוגרפי. כדי לבחון אותו פנינו לנתוני המאגר של מניבים.
במדגם של 402 משרדים למכירה המחיר החציוני עומד על 4 מיליון ₪, כלומר 12,000 ₪ למ״ר, בשטח חציוני של 339 מ״ר. במדגם של 526 משרדים להשכרה השכירות החציונית היא 11,340 ₪ בחודש, או 60 ₪ למ״ר, בשטח חציוני של 232 מ״ר.
חישוב גס על החציונים: 60 ₪ למ״ר בחודש הם 720 ₪ בשנה, ומול 12,000 ₪ למ״ר זו תשואה ברוטו של כ־6%, או כ־200 חודשי שכירות (כ־16.7 שנים) להחזר. כדאי להיזהר עם המספר הזה. מדובר בשני מדגמים שונים, ממגוון ערים, בלי ניכוי ארנונה, תחזוקה ותקופות פנויות. זו נקודת ייחוס, לא תשואה של נכס ספציפי. והחשוב מכול: הנתונים לא מפולחים כאן לתל אביב מול שאר הארץ, ולכן אי אפשר לאשש או להפריך את הפער שפרנס מתאר במספר אחד.
מבחן השטח: שלוש עסקאות מחוץ לתל אביב
שלושת הנכסים המייצגים במאגר נמצאים כולם מחוץ לתל אביב, בדיוק באזור שבו לפי פרנס הביקוש חלש יותר:
- פתח תקווה, דרך יצחק רבין: 467 מ״ר ב־7,051,700 ₪, כ־15,100 ₪ למ״ר, כ־26% מעל החציון.
- ראשון לציון, רחוב ההגנה: 450 מ״ר ב־5,355,000 ₪, כ־11,900 ₪ למ״ר, כמעט בדיוק על החציון.
- אשדוד, בר סנטר: 48 מ״ר ב־500,000 ₪, כ־10,400 ₪ למ״ר, כ־13% מתחתיו.
התמונה מעניינת. פתח תקווה, שצמודה לגוש דן, מתומחרת בפרמיה, ואשדוד בהנחה. אם "מחוץ לתל אביב" הוא אכן אזור חלש, מחירי המבקש לפחות לא מגלמים זאת באופן אחיד. החולשה עשויה להתבטא במשך זמן השיווק או בפער בין מחיר מבוקש למחיר סגירה, ואלה נתונים שאין בידינו.
נכסים מהמאגר
- משרדים בפרויקט ב.ס.ר, פתח תקווה: 467 מ״ר
- משרדים למכירה בראשון לציון: 450 מ״ר
- משרד 48 מ״ר בבר סנטר, אשדוד
השורה התחתונה
פרנס מציע הסבר פשוט לדשדוש, הגירה, ופתרון פוטנציאלי, בחירות. אבל למחזיקי משרדים מחוץ לתל אביב, השאלה האמיתית אינה מי ינצח בקלפי. השאלה היא אם המחיר המבוקש שלהם, 12,000 ₪ למ״ר בחציון ו־15,000 ₪ ומעלה בפתח תקווה, משקף ביקוש שקיים בפועל, או ביקוש שעוד צריך לחזור.



