קונים חברה, מקבלים תחנה ופוטנציאל על הנייר: המלכודת השמאית שמאחורי עסקת 31.6 המיליונים בצומת נחשון.
דלק נכסים ודלק ישראל חברו לעסקת רכישה משותפת של מתחם צומת נחשון, הכוללת תחנת דלק פעילה ואופציה תכנונית להקמת 1,710 מ"ר מסחר. צללנו למספרים כדי להבין מדוע חלוקה פשוטה למ"ר מעוותת את התמונה הפיננסית, ואיזה סיכון יזמי מסתתר מאחורי עמדות הטעינה החשמליות.

תחנת דלק אחת, צומת אחד ותוכנית שעוד לא אושרה. על החבילה הזו שילמו שתי חברות מאותה משפחה עסקית 31.6 מיליון ₪. דלק נכסים ודלק ישראל רכשו בחלקים שווים את החברה המחזיקה בזכויות במתחם צומת נחשון. כל צד מוציא כ-15.8 מיליון ₪. התכנון הנבחן: כ-1,710 מ״ר של מסחר, הסעדה ומשרדים בשתי קומות, עמדות טעינה לרכב חשמלי, ותחנת הדלק הקיימת ממשיכה לפעול כרגיל. יש רק הסתייגות אחת, והיא כתובה במפורש: הכול כפוף לקבלת האישורים הנדרשים.
החשבון הפשוט, ולמה הוא מסוכן
מחלקים 31.6 מיליון ₪ ב-1,710 מ״ר ומקבלים כ-18,480 ₪ למ״ר. מספר מסודר ונוח לציטוט, אבל הוא מטעה. יש לכך שלוש סיבות:
- נקנתה חברה, לא נכס. רכישת חברה מחזיקה מביאה איתה גם את כל מה שיש בה: התחייבויות, הסכמים ואולי חובות. היקף החוב, אם קיים, לא פורסם.
- התחנה כבר עובדת. חלק מהמחיר משקף לכאורה תחנת דלק פעילה ומניבה, לא רק מטרים עתידיים. ההכנסות שלה לא פורסמו, ולכן אי אפשר לבודד כמה שולם על התחנה וכמה על הפוטנציאל.
- ה-1,710 מ״ר הם עדיין תכנון נבחן. אין להם עדיין היתר. מי שמחשב שווי למ״ר בנוי משלם בפועל על מ״ר תיאורטי.
ויש גם נתונים שחסרים לגמרי: שטח הקרקע, מעמד הזכויות במקרקעין, לוחות הזמנים לאישורים ועלויות הבנייה. בלי עלות הקמה אי אפשר לדעת מה תהיה העלות הכוללת לכל מ״ר מסחרי מוגמר. היא תהיה גבוהה בוודאות מ-18,480 ₪.
למה שני צדדים מאותה קבוצה?
החלוקה 50/50 בין חברת הנדל״ן לחברת הדלק מסגירה את ההיגיון. דלק ישראל שומרת על התחנה ועל אחיזה בצומת. דלק נכסים מקבלת פרויקט מניב פוטנציאלי. עמדות הטעינה מחברות בין שני העולמות, כי נהג שמחכה לטעינה צריך איפה לשבת ולאכול. כאן המסחר וההסעדה עשויים להפוך מתוספת למנוע הכנסה. זו הערכה שלנו, והיא תלויה בתנועה בצומת ובתמהיל השוכרים, ואלה לא פורסמו.
מה אומר המאגר של מניבים?
במאגר מניבים מוצעים כעת 198 נכסי מסחר למכירה, עם חציון של 18,966 ₪ למ״ר ושטח חציוני של 920 מ״ר. על פניו, המחיר בצומת נחשון כמעט זהה לחציון. ההבדל הוא שבמאגר מדובר ברוב המקרים בנכסים בנויים, ואילו בנחשון התחנה קיימת והשאר עדיין זכויות על נייר. אם משלמים כמעט מחיר של נכס מוגמר על פוטנציאל שעוד לא אושר, ייתכן שהקונות מייחסות ערך משמעותי לתחנה עצמה, או לכושר הכנסה גבוה מהממוצע.
תרגיל להמחשה בלבד, ולא הערכה של דמי השכירות במתחם: חציון השכירות של 189 נכסי מסחר להשכרה במאגר הוא 84 ₪ למ״ר. על 1,710 מ״ר זה כ-143,640 ₪ בחודש, כ-1.72 מיליון ₪ בשנה. ביחס למחיר הרכישה בלבד מתקבלים כ-5.5%. לפני עלויות בנייה, ובלי הכנסות התחנה. כלומר, התשואה האמיתית תלויה בשני נתונים שעוד לא פורסמו.
נכסים מהמאגר:
- חנות לחזית בביתר עילית: 125 מ״ר, 4.2 מיליון ₪, כ-33,600 ₪ למ״ר. מיקום רחוב צפוף מתומחר אחרת לגמרי ממתחם דרכים.
- נכס מושכר למרפאה פרטית בחדרה: 108 מ״ר, 2.6 מיליון ₪, כ-24,100 ₪ למ״ר, עם שוכר קיים.
- אולם תעשייה בראשון לציון: 1,900 מ״ר, 22 מיליון ₪, כ-11,600 ₪ למ״ר. היקף שטח דומה לנחשון, במחיר נמוך בהרבה.
לשורה התחתונה
דלק לא קנתה 1,710 מ״ר ב-18,480 ₪ למ״ר. היא קנתה תחנה פעילה ואופציה תכנונית, במחיר שקרוב באופן מפתיע לחציון של נכס מסחרי בנוי. אם האישורים יגיעו והצומת יספק תנועה, המחיר הזה עשוי להיראות נמוך בדיעבד. אם התכנון ייתקע, נשארת תחנת דלק יקרה. השאלה הפתוחה היא כמה זמן ייקח לעבור מתכנון נבחן להיתר, ומה יעלה הבטון.



