אשליה של 731 מיליון שקל: למה הזינוק בהוצאות יום הבחירות מסתיר משבר קמעונאי?
יום השבתון ייצר שני נתוני קצה סותרים: קפיצה של עשרות אחוזים בגיהוצי האשראי, מול צניחה חדה בתנועת המבקרים במתחמי המסחר. אלא שמאחורי חגיגת הפדיונות מסתתר קיטוב מסוכן בין קניוני העוגן ששאבו את הקהל, לבין שאר המרכזים שנותרו מיותמים. מי באמת מרוויח כשהישראלים מוציאים יותר, אבל מגיעים פחות?

לכאורה, זה היה עוד יום חג לקמעונאות הישראלית ולמשכירי הנדל"ן. הקופות צלצלו, קניוני הענק דיווחו על צפיפות שיא, וחברת שב"א מיהרה לשחרר נתון מפוצץ: 731 מיליון ₪ גוהצו בכרטיסי אשראי בתוך שש שעות בלבד ביום הבחירות – קפיצה פנומנלית של 37.5% לעומת מערכת הבחירות הקודמת ב-2022. אבל בדיוק כשהשוכרים התחילו לספור את הפדיונות, הגיעה הסטירה מנתוני "קאונטרייט" (Counteright), שרשמה צניחה של 20% בתנועת המבקרים. שני הנתונים האלו שוחררו באותו היום, אבל הם מציירים וקטורים הפוכים לחלוטין. בענף הנדל"ן המסחרי, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: או שהישראלים הפכו לצרכנים היפר-אפקטיביים שקונים הרבה יותר בפחות ביקורים, או שהסטטיסטיקה השטחית מפספסת את התמונה האמיתית של תזוזת הכספים בתוך הקניונים.
122 מיליון ₪ לשעה, ומה מסתתר מאחורי זה
חלוקה פשוטה: 731 מיליון ₪ בשש שעות הם כ-122 מיליון ₪ בשעה. אם 731 מיליון משקפים עלייה של 37.5%, ההוצאה בבחירות הקודמות עמדה לכאורה על כ-532 מיליון ₪ באותו חלון זמן.
עכשיו לתרגיל המעניין. נניח שההוצאה עלתה ב-37.5% והמבקרים ירדו ב-20%. במקרה כזה ההוצאה לכל מבקר עשויה לגלם זינוק של כ-72% (1.375 חלקי 0.8). פחות רגליים, ארנקים כבדים יותר.
אבל המספר הזה מטעה, ובכמה רבדים:
- נתון האשראי כולל את כל הערוצים, גם אונליין, מסעדות ופעילות מחוץ לקניונים, ולא רק קופות בקניון.
- ההשוואה היא בשקלים נומינליים, בלי ניכוי של עליית מחירים מאז 2022.
- קאונטרייט מודדת מדגם מסוים של מתחמים, ועזריאלי וגלילות מדווחים על עצמם. אלה לא אותן אוכלוסיות.
חסרים כאן שני נתונים קריטיים: כמה מתוך 731 המיליונים נרשמו בפועל בקניונים, ובאילו מתחמים מדדה קאונטרייט. בלעדיהם אי אפשר לקבוע אם ההוצאה בקניון לכל מבקר באמת עלתה, או שהכסף פשוט זרם למקום אחר.
פי שלושה בעזריאלי, מינוס 20% בממוצע: מפה של מנצחים ומפסידים
הפרשנות הסבירה, וזו הערכה ולא עובדה, היא קיטוב. מתחמי עוגן גדולים כמו עזריאלי וגלילות שאבו קהל, בעוד מרכזים אחרים במדגם של קאונטרייט התרוקנו. מי שמחזיק שטח במתחם דומיננטי נהנה ככל הנראה מיום חזק במיוחד. מי שמחזיק מרכז שכונתי בינוני עשוי לראות בדיוק את ה-20% האלה.
לבעל הנכס יום כזה לא משנה את שכר הדירה החודשי. הוא משנה את מצב השוכר. בחוזים עם רכיב אחוזים מהפדיון, יום שיא מתורגם ישירות להכנסה. בחוזה קבוע הוא מחזק את יכולת השוכר לעמוד בתשלום, וזה גם שווה משהו.
מה אומר המאגר ?
במאגר של מניבים רשומים כיום 197 נכסי מסחר למכירה במחיר חציוני של 15.27 מיליון ₪ ובחציון של 18,000 ₪ למ״ר, ולצידם 250 נכסי מסחר להשכרה בחציון של 55 ₪ למ״ר לחודש. 55 ₪ בחודש הם 660 ₪ בשנה, כלומר תשואה ברוטו גסה של כ-3.7% על מחיר החציון. החישוב הזה גס כי מדובר בשני מדגמים שונים, אבל הוא ממחיש למה כל שקל של פדיון שוכר חשוב כל כך. לשם השוואה, נכס מושכר לקופת חולים שמוצע ב-6% תשואה ב-10 מיליון ₪ על 500 מ״ר מגלם כ-20,000 ₪ למ״ר ושכירות משתמעת של כ-100 ₪ למ״ר בחודש, כמעט פי שניים מחציון ההשכרה. שם השוכר מבטיח את ההכנסה, לא תנועת הקהל.
נכסים מהמאגר:
- נכס מושכר לקופת חולים 6% תשואה, מחוז המרכז, 500 מ״ר, 10,000,000 ₪
- למכירה אולם תעשייה בראשון לציון, 1,900 מ״ר, 22,000,000 ₪ (כ-11,580 ₪ למ״ר)
השורה התחתונה: 731 מיליון ₪ הם כותרת טובה, אבל לבעל נכס מסחרי הנתון החשוב הוא ה-20%. אם הקהל אכן מתרכז במתחמי עוגן ושוכח את השאר, השאלה הפתוחה היא לא כמה הוצאנו ביום הבחירות. השאלה היא איפה.



