שתי חוברות, תאריך אחד וארבעה נעלמים: מה באמת שווים מכרזי התעשייה של רמ"י ברהט?
מכרזים 208 ו-209 ננעלים באותו יום, 14.12.2026. אין שטח, אין מחיר מינימום ואין זכויות בנייה בדיווח, כך שהמחשבון של המשקיע נשאר ריק בינתיים.

שני מכרזים, אותה עיר, אותו ייעוד ואותו תאריך סגירה מדויק. ובכל זאת, בשלב זה אין בדיווח אפילו מספר אחד שאפשר לבסס עליו חישוב כלכלי אמיתי. רשות מקרקעי ישראל פרסמה את מכרזים 208/2026 ו-209/2026 המיועדים לתעשייה ברהט, שניהם בסטטוס "מפורסם" ושניהם ננעלים ב-14 בדצמבר 2026. על הנייר מדובר בעוד שתי שורות שגרתיות ברשימת השיווק של רמ"י, אך בפועל, כל יזם שמתכוון להגיש הצעה יצטרך לעשות את כל שיעורי הבית מאפס, שכן המספרים האמיתיים שמאחורי הקלעים עדיין סגורים בחוברות שטרם נותחו.
מספור עוקב, תאריך זהה: חבילה אחת בשתי חוברות?
המספור הרציף ותאריך הסגירה המשותף עשויים להעיד על מהלך שיווק אחד שפוצל לשני מכרזים. זו הערכה ולא עובדה. לפיצול כזה יש סיבות מוכרות: מגרשים בגדלים שונים, תנאי סף שונים או מתחמים נפרדים. הדיווח לא מגלה איזו מהן רלוונטית כאן.
למה זה חשוב? מי שמגיש לשני המכרזים במקביל מנהל בעצם שתי הצעות שמתחרות על אותו הון ועל אותו צוות תכנון. זכייה בשניהם עשויה לייצר יתרון של היקף. חלוקה לא נכונה של התקציב עלולה להשאיר את המציע עם חצי מהתוכנית העסקית.
משוואה עם ארבעה נעלמים
כדי לתמחר מגרש תעשייה במכרז רמ״י צריך לפחות את הנתונים הבאים, ואף אחד מהם לא מופיע בדיווח:
- שטח המגרשים ומספרם: בלעדיהם אין מכנה לחישוב מחיר למ״ר.
- מחיר מינימום או שומה: נקודת הפתיחה של כל הצעה.
- זכויות בנייה: המספר שהופך מ״ר קרקע למ״ר בנוי ומניב.
- הוצאות פיתוח: רכיב שיכול לשנות את הכלכליות של העסקה מהיסוד.
המלכודת המוכרת היא להשוות ״מחיר למ״ר קרקע״ בלבד. שני מגרשים באותו מחיר למ״ר עשויים להיות עסקאות שונות לגמרי, אם לאחד יש זכויות בנייה כפולות מלשני. לכן, עד שחוברות המכרז יגיעו לשולחן, כל השוואה למחיר קרקע היא נקודת ייחוס בלבד ולא שומה. כדאי גם לבדוק בחוברת אם חלות על המגרשים הטבות או הנחות אזוריות, כי הן משנות את מחיר הכניסה האפקטיבי.
מה המאגר אומר על מחיר הכניסה?
במאגר מניבים רשומות כרגע 398 קרקעות למכירה בכל הארץ. המחיר החציוני הוא 22 מיליון ₪, החציון למ״ר הוא 5,803 ₪, והשטח החציוני הוא 4,109 מ״ר. מכפלה פשוטה של שטח חציוני במחיר חציוני למ״ר נותנת כ-23.8 מיליון ₪, קרוב לחציון המחיר. כלומר, הנתונים עקביים פחות או יותר.
ההסתייגות כאן מהותית. החתך ארצי, מערבב ייעודים שונים, ונע בטווח של 100 ₪ עד 1.4 מיליארד ₪. מגרש תעשייה בפריפריה הדרומית אמור, לכאורה, להיות מתומחר רחוק מקרקע במרכז הארץ. לכן את החציון של 5,803 ₪ למ״ר כדאי לקרוא כרף עליון לבדיקה, ולא כמחיר שוק לרהט.
בצד ההשכרה התמונה דלילה עוד יותר. במאגר יש קרקע אחת בלבד להשכרה: 10,700 מ״ר ב-160,500 ₪, כ-15 ₪ למ״ר. נתון בודד כזה לא מאפשר להסיק מגמה. הוא כן ממחיש עד כמה נדיר בשוק הפרטי היצע קרקע במודל שאינו מכירה, ובמכרזי רמ״י זה בדרך כלל המודל.
נכסים מהמאגר:
- קרקע בחוף התכלת, הרצליה: 312 מ״ר ב-2,995,200 ₪, כ-9,600 ₪ למ״ר. זה בערך פי 1.65 מהחציון הארצי, וממחיש את הפער בין מגרש קטן במרכז לבין החתך הכללי.
- קרקע לבנייה בטל מנשה: 21 מיליון ₪, קרוב לחציון הארצי. השטח הרשום, 46,360,000 מ״ר, נראה כטעות הקלדה, ולכן אין לחשב ממנו מחיר למ״ר.
- קרקע בפתח תקווה: 8,000 מ״ר ומחיר רשום של 8,000 ₪. המחיר נראה סמלי, וזו עוד תזכורת שמחיר למ״ר ממודעה בודדת דורש אימות.
השורה התחתונה
רמ״י מציעה קרקע לתעשייה ברהט, ולוח הזמנים ידוע: 14.12.2026. כל השאר עדיין פתוח: כמה מ״ר, כמה זכויות, מה מחיר המינימום וכמה יעלה הפיתוח. מי שיפתח את שתי החוברות ויגזור מהן מחיר למ״ר בנוי, ולא רק למ״ר קרקע, יידע אם זו כניסה זולה לנדל״ן תעשייתי או סתם קרקע זולה.



