גבול משותף, מרוץ חימוש של קומות: מי ימלא את מאות אלפי מ"ר המשרדים שצומחים בתל אביב ובמתחם הבורסה?
תל אביב עומדת להשלים גל משרדים ענק, ורמת גן ממשיכה לאשר מגדלי תעסוקה בבורסה. שתי ערים מתחרות על אותו שוכר, ועל עירוב השימושים עוד אין תשובה.

שתי ערים, גבול משותף אחד ושוכר מבוקש אחד שכולם נלחמים עליו. מצידו האחד של הכביש, בתל אביב, יושלמו בזמן הקרוב מאות אלפי מ"ר של משרדים חדשים; מצידו השני, רמת גן אינה ממתינה לראות כיצד השוק יבלע את ההיצע העצום הזה, והיא ממשיכה לאשר ללא הפסקה עוד ועוד מגדלי תעסוקה חדשים במתחם הבורסה. השאלה המרכזית שמעלה ניתוח השוק של "גלובס" פשוטה וחדה, אך התשובה עליה מורכבת בהרבה: מי בדיוק ישכור את כל שטחי הענק האלה [cite: גלובס — נדל"ן ותשתיות]?
מרוץ חימוש של קומות
על הנייר, כל עירייה פועלת בהיגיון מלא. מגדל משרדים מכניס ארנונה עסקית, מושך מעסיקים ומייצר חיים ברחוב. הבעיה מתחילה כששתי רשויות עושות את אותו חישוב באותו זמן, על אותו מאגר של חברות.
מתחם הבורסה ותל אביב לא מתחרים על שני קהלים שונים. הם פונים לאותה חברת הייטק, לאותו משרד עורכי דין ולאותה חברת ביטוח שמחפשת קומה עם נגישות לתחבורה ציבורית. כל מ״ר שמושלם בתל אביב עשוי להפוך לעוד חוזה שלא ייחתם בבורסה, וגם להפך.
מה שחסר בתמונה, וזה לא מעט
כאן נגמרות העובדות המוצקות ומתחילים סימני השאלה. הדיווח אינו מפרט כמה מ״ר מאושרים כיום במתחם הבורסה, מה שיעור התפוסה במגדלים הקיימים ומה רמת דמי השכירות בפועל מול המחירים המבוקשים. חסר גם המידע כמה מהשטחים החדשים כבר מוחכרים מראש.
בלי ארבעת הנתונים האלה אי אפשר לחשב את קצב הספיגה. וכשלא יודעים כמה זמן ייקח למלא מגדל, אי אפשר להעריך את שוויו האמיתי. מגדל שמתמלא בשנתיים ומגדל שמתמלא בשש שנים נראים זהים בהדמיה, אבל ממש לא זהים בדוח האפס של הבנק.
גם עירוב השימושים, כלומר מגורים, מסחר ותעסוקה באותו מתחם, נשאר בגדר שאלה פתוחה. איך זה יעבוד בפועל מבחינת חניה, תפעול ודמי ניהול משותפים? זה עוד לא ברור.
מה המאגר של מניבים מספר על השוק?
אין לנו חתך ייעודי לרמת גן, אבל הנתונים הארציים נותנים נקודת ייחוס. ב399 משרדים למכירה במאגר המחיר החציוני עומד על 12,000 ₪ למ״ר, והשטח החציוני הוא 347 מ״ר. ב523 משרדים להשכרה דמי השכירות החציוניים עומדים על 60 ₪ למ״ר, בשטח חציוני של 223 מ״ר.
ומה יוצא מזה? 60 ₪ לחודש הם 720 ₪ בשנה. אם מחלקים ב־12,000 ₪ למ״ר, מקבלים תשואה ברוטו של כ־6% לכאורה. זה חישוב גס, כי מדובר בחציונים של שני מדגמים נפרדים, לפני מע״מ, דמי ניהול ותקופות ריקות. ובכל זאת הוא מגלם את הנקודה החשובה: כל חודש בלי שוכר מכרסם ישירות באחוזים האלה.
עוד נתון שכדאי לשים לב אליו: במאגר יש יותר משרדים שמוצעים להשכרה מאשר למכירה, ושטח המשרד החציוני להשכרה קטן מזה שלמכירה. הנתון הזה עשוי לרמוז שהשוכר הממוצע מחפש יחידות קטנות יחסית, ולא קומות שלמות במגדל.
נכסים מהמאגר:
- משרד במתחם מטרופארק, פתח תקווה: 52 מ״ר ב־420,000 ₪, כלומר כ־8,077 ₪ למ״ר. זה כשליש מתחת לחציון הארצי.
- משרדים ברחוב הנגר 24, הוד השרון: 74 מ״ר ב־990,000 ₪, כלומר כ־13,378 ₪ למ״ר, מעט מעל החציון.
- משרדים ברחוב החרש, הוד השרון: 125 מ״ר ב־1,537,500 ₪, כלומר כ־12,300 ₪ למ״ר, קרוב מאוד לחציון.
למי שמחזיק משרד במתחם תעסוקה משני, יש כאן אזהרה: כשמגדלים חדשים נפתחים בלב גוש דן, הם מתחרים גם על השוכרים מהפריפריה העסקית שמסביב.
בשורה התחתונה:
רמת גן ותל אביב בונות כאילו הביקוש מובטח. אולי הוא באמת יגיע. אבל עד שיתפרסמו נתוני תפוסה, קצב ספיגה ודמי שכירות בפועל במתחם הבורסה, מי שקונה או מממן שטח במגדל חדש מהמר בעיקר על הזמן. השאלה היא לא אם המגדלים יתמלאו, אלא כמה שנים זה ייקח ומי ישלם על החודשים הריקים בדרך.



