20 שנה, 3,500 מ"ר — וסכום אחד שלא נכתב בהודעה על רמי לוי
חברת "הרסוף" החתימה את רשת רמי לוי על 3,500 מ"ר במתחם החדש שלה במזכרת בתיה. צללנו למספרים כדי להבין למה אורך החוזה חשוב ליזם לא פחות מהמחיר למ"ר, ואיך מרוויחים מוודאות בנקאית.

שחקן כדורגל, שותף עסקי ורשת סופרמרקטים נפגשים בפארק טכנולוגי במזכרת בתיה — וזו לא פתיחה לבדיחה, אלא חוזה שכירות אסטרטגי ל-20 שנה. חברת הרסוף, שבבעלות ערן זהבי ושותפו, החתימה את רשת רמי לוי על כ-3,500 מ"ר לטובת סופרמרקט מרכזי, בעסקה שמצטרפת להסכם מול הולמס פלייס. ההודעה לתקשורת מפוצצת בשמות גדולים, שטחים נרחבים והתחייבויות לעשרות שנים, אבל מסתירה בדיוק את הנתון היחיד שמעניין כל משקיע ובעל נכס מסחרי: כמה שקלים שולמו למטר רבוע.
מה שכן נאמר, ומה שנעלם בין השורות:
שני מספרים הונחו על השולחן: עסקת הולמס פלייס בהיקף של כ-43 מיליון שקל, ועסקת רמי לוי על כ-3,500 מ"ר ל-20 שנה. השילוב הזה הוא לא מקרי — סופרמרקט ומועדון כושר הם צמד עוגנים קלאסי שמייצר תנועה יומיומית וערב-ית, בדיוק שני הפיקים שמרכז מסחרי שכונתי חי מהם.
אבל כאן נגמרת העובדה ומתחילה התהייה: בהודעה על רמי לוי אין היקף כספי. בלי דמי שכירות למ"ר, בלי מנגנון הצמדה ובלי פירוט על תקופות אופציה, אי אפשר לחשב את ההכנסה השנתית המובטחת של המתחם — ובוודאי שלא את שוויו. גם ה-43 מיליון שקל של הולמס פלייס דורשים זהירות: לא פורסם על פני כמה שנים הוא נפרס ולא מה השטח המושכר. מספר מצטבר לעשרות שנים ומספר שנתי הם שני עולמות שונים לחלוטין בגיליון אקסל של משקיע.
תרגיל מחשבה: כמה 3,500 מ"ר באמת מייצרים?
אפשר בכל זאת לעשות את החשבון מהכיוון ההפוך, דרך נתוני השוק. במאגר מניבים, החציון של 189 נכסי מסחר להשכרה עומד על 85 שקל למ"ר לחודש, עם שטח חציוני של 250 מ"ר בלבד. כלומר — השטח שרמי לוי לוקחת גדול פי 14 מהנכס המסחרי הטיפוסי שמוצע להשכרה בארץ.
אם נניח לרגע תמחור חציוני שכזה, 3,500 מ"ר היו מייצרים כ-297 אלף שקל בחודש, כ-3.6 מיליון שקל בשנה וכ-71 מיליון שקל על פני 20 שנה. זו הערכה תיאורטית בלבד, ולא נתון מהעסקה: רשתות מזון עוגנות כמעט תמיד משלמות פחות למ"ר מחנות קטנה — זה המחיר שיזם משלם עבור הוודאות, הדירוג האשראי והתנועה שהן מביאות. הכיוון ההפוך נכון לחנויות הקטנות שיוקמו סביבן, שמתמחרות את עצמן כלפי מעלה דווקא בזכות העוגן.
למה דווקא 20 שנה, ולמה דווקא 2027
חוזה ל-20 שנה הוא לא הצהרת אהבה — הוא כלי מימון. עבור יזם שמאכלס מתחם בתחילת 2027, שוכר עוגן עם חוזה ארוך הוא מה שהופך פרויקט בהקמה לנכס מניב שניתן למנף מולו חוב בנקאי בתנאים סבירים. בפועל, הרסוף סגרה את שני המנועים המרכזיים של המתחם עוד לפני האכלוס, וזה המקום שבו נוצר הערך.
הבחירה במזכרת בתיה מצטרפת לכך: מושבה שהפכה לעיר, עם פארק טכנולוגי שמייצר קהל עובדים ביום וקהל תושבים בערב. מה שעדיין חסר לציבור כדי להעריך את העסקה: סך השטח המסחרי במתחם, כמה מתוכו כבר מאוכלס, והאם קיים חניון ובאיזה היקף — פרמטר שבמרכזים שכונתיים מכריע את שיעור ההצלחה לא פחות מתמהיל השוכרים.
להשוואה מהמאגר:
כדי למקם את הסדר גודל: במאגר מניבים מוצעים כיום 199 נכסי מסחר למכירה במחיר חציוני של 15.5 מיליון שקל ובחציון של 18,333 שקל למ"ר. לפי מכפיל כזה, שטח של 3,500 מ"ר לבדו מגלם שווי תיאורטי של כ-64 מיליון שקל. בין הנכסים המייצגים: מרכז מסחרי בגבעת שמואל בן 4,700 מ"ר ב-115 מיליון שקל (כ-24,500 שקל למ"ר), מרכז מסחרי שכונתי מניב במחוז ירושלים בן 2,000 מ"ר ב-55 מיליון שקל, ומרכז מסחרי בשכונה חדשה במרכז בשטח 5,500 מ"ר.
השורה התחתונה: הרסוף קנתה לעצמה ודאות ל-20 שנה לפני שהדלתות נפתחו — וזה ההישג האמיתי כאן. השאלה שנשארת פתוחה היא מה המחיר ששולם על הוודאות הזו בשקלים למ"ר, ואם המתחם יצליח לגבות את ההפרש מהשוכרים הקטנים שיגיעו אחרי העוגנים. את התשובה נדע בתחילת 2027.



