תקציר הפרקים הקודמים:
בחוק ההסדרים שמגישה הממשלה, אותו חוק שנועד להסדיר חוקים קיימים או להוסיף חוקים חדשים בהליך מהיר, נמצא סעיף הקובע כי תקום קרן ממשלתית בשם "קרן הארנונה". מטרתה של קרן זו היא לעודד את ראשי הרשויות המקומיות להשקיע יותר בבניית שטחי מגורים מאשר בבניית שטחי מסחר ותעשייה. איך?
ככל שהרשות המקומית תרוויח יותר מארנונה עסקית, כך היא תעביר אחוזים גבוהים יותר מסך הארנונה המצטברת שהרוויחה לטובת אותה קרן, והכספים שיצטברו בקרן יחולקו בחזרה לרשויות המקומיות על בסיס כמות ההיתרים לבניית יחידות דיור שהן יוציאו. בכך, הממשלה מנסה לצמצם את משבר הדיור על ידי עידוד הרשויות לבנות יותר פרויקטים למגורים ופחות פרויקטים למסחר ולתעסוקה.
קרן הארנונה עוררה מהומה רבתי. הרשויות החזקות פצחו בזעקת הקוזאק הנגזל, ומרכז השלטון הכריז על סדרת שביתות, שהופסקו לאחר זמן קצר, בין היתר בשל פתיחת מבצע "מגן וחץ". במהלך סדרת דיונים שנפתחו לאחר מכן, הממשלה הסכימה לוותר על סעיפים רבים כדי להגיע להסכמות, אך לאחר שהיה נראה שהעניינים סגורים, החליט חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי לשבור את הכלים ולהשבית את המשק (ראו בפירוט במאמרינו "קרן הארנונה: החגיגה נמשכת"). חלק מהרשויות המקומיות סירבו להצטרף למהלך זה.
מה השתנה בשבועיים האחרונים?
הפסקת השביתה בשל העתירה
גם השביתה הנוספת תמה לאחר ימים ספורים, לאחר שהתאחדות התעשיינים והתאחדות הקבלנים בוני הארץ הגישו עתירה נגד המרכז לשלטון המקומי והמרכז לשלטון האזורי שיזמו את מהלך השביתה, בטענה ש"לא ייתכן שגוף כלשהו ישבית את המשק לצורך מאבק פוליטי" וכי מרכז השלטון המקומי לוקח את אזרחי ישראל כבני ערובה.
באותו דיון כתבה היועצת המשפטית לממשלה בתגובת המדינה לעתירה כי לא נפל פגם בהצעת החוק, וכי "לא קיימת עילה להתערבות שיפוטית בהליך החקיקה המתנהל", אך שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ביקש מהיועמ"שית לאשר לו ייצוג עצמאי בעתירת התעשיינים נגד החוק, כיוון שהיא אינה מייצגת כשורה את עמדותיו וכי "לא ניתן לקבל את היותה [של השביתה] כלי לגיטימי במאבק כוחני של קומץ ראשי רשויות נגד מדיניות לגיטימית של השלטון המרכזי. מצופה היה כמי שאמונים על ייצוג האינטרסים של המדינה ואזרחיה, שלא תשבו על הגדר באיזו תגובה רפה, מגמגמת ומתפתלת אלא תתייצבו איתן נגד השביתה ותדרשו את הפסקתה לאלתר".
חישוב מסלול מחדש
מרכז השלטון המקומי ומרכז השלטון האזורי נאלצו לחשב מסלול מחדש, הפסיקו את השביתה ובישיבת הנהלה משותפת הוחלט כי השלב הבא יהיה פנייה לערכאות המשפטיות. לאחר כשבוע של דיונים, הגיש עו"ד עמרי שגב ממשרד ירקוני, שגב אלדר, מכתב התראה בנושא.
העתירה עצמה הוגשה לבג"ץ כשבוע לאחר מכן, ב-31 במאי, כאשר העותרים הם מפלגת העבודה וראשי הערים המתנגדים לחוק. לטענת העותרים, נפלו פגמים במהלך הדיון על החוק, מפני שאלו התבצעו בזמן המבצע הצבאי בעזה, כאשר הדיונים התנהלו כמעט כסדרם בעת שראשי הרשויות המקומיות לא היו פנויים להיערך לדיונים.
בנוסף, טענו העותרים כי קרן הארנונה תגדיל את "תחושת אי הצדק שיחושו תושבי ואזרחי מדינת ישראל", וכי "עריכת איזון בין התועלות ההיפותטיות שעשויות לצמוח מהחוק, לבין הפגיעה הקשה בזכויות האדם החוקתיות… מביאה ללא ספק לתוצאה חד משמעית – הנזק מההסדר עולה על כל תועלת שעשויה לצמוח ממנו". כמו כן, מוסיפים העותרים כי העובדה שהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון יהיו פטורות מתשלום "נובעת גם מהעובדה שהממשלה רוצה להיטיב עם אוכלוסייה זו אשר מזוהה איתה בדפוסי ההצבעה. בכך, הממשלה באופן גלוי מעדיפה קבוצה אחת על פני אחרת, באופן שיפגע בקבוצה המקופחת שלא מקבלת הטבה זו".
אז מי צודק?
מלבד העובדה שכעת הוכח מעל לכל ספק כי מדובר בעתירה פוליטית גרידא, ולא בעתירה למען זכויות האזרח, כפי שטענו ראשי הרשויות בהתחלה, הטענות המופיעות בה פשוט חוטאות לאמת. למשל, העובדה כי הרשויות ביהודה ושומרון לא ישלמו לקרן מטעמים פוליטיים היא לא נכונה, כמובן, מפני שהבעיה היא חוקתית, בשל המעמד המיוחד של האיזור. בחוק נקבע כי התשלומים שרשויות אלו היו אמורות לשלם יקוזזו מהתשלומים המגיעים להן, כך שמלבד העובדה שהטענה מעיקרה שגויה, גם בסופה היא שגויה.
בנוסף, הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת התנהלו בעיקר אחרי תום המבצע הצבאי בעזה, כך שטענת העותרים אינה רלוונטית. כמו בכל מקרה דומה, לא ניתן באמת לקבוע מי צודק, אבל הגורמים שמלבים את האש ושופכים שמן למדורה, משני הצדדים, בוודאי לא שמים את אזרחי מדינת ישראל בראש מעייניהם.