אחד מכל 25: כך הפך החיבור לחשמל למצרך נדל"ני יקר יותר מהקרקע עצמה
המדינה עוצרת את הבהלה לחוות השרתים עם מסננת אכזרית שתאשר רק 4% מהבקשות, ותעניק פטור ממכרז למי שיעבור. צללנו למשמעויות עבור בעלי מגרשים שמפנטזים על שוכר טכנולוגי ענק, ולנתונים שמוכיחים למה כדאי לחזור מהר לתמחר לפי ייעוד לוגיסטי פשוט במאגר מניבים.

החלום הרטוב של כל מחזיק עתודת קרקע בשנים האחרונות היה פשוט ונוצץ: לחתום עם שוכר טכנולוגי כבד, עדיף ענקית בינלאומית, שיקים חוות שרתים מתקדמת לטווח ארוך במיוחד וישלם פרמיה אדירה על המיקום ועל התשתית. אבל כעת, המציאות הרגולטורית טופחת על פניו של השוק עם מסננת צרה ואכזרית. דיווח עדכני ב"גלובס" מגלה כי רק כ-4% מכלל הבקשות האדירות צפויות לקבל אור ירוק — כלומר, מתוך כל 25 יזמים שהתדפקו על דלתות רשויות התכנון, 24 יישלחו חזרה הביתה ויאלצו לחפש ייעוד שמרני אחר למגרש שלהם. הסיבה לחתך הקשוח הזה אינה נעוצה במחסור בנדל"ן, אלא נטו באילוצי תשתית: הביקוש לחשמל מצד יזמי החוות הגיע בשיאו להיקף מופרך, המגלם פי שלושה מכלל צריכת החשמל של מדינת ישראל כולה. בלשון ציורית: זה כאילו כל המדינה מנסה להתחבר במקביל שלוש פעמים לאותו שקע תלת-פאזי.
מכסה צרה, שער רחב
יש כאן מהלך כפול שכדאי לפרק. מצד אחד, מגבלת חשמל קשיחה שמצמצמת את מספר הפרויקטים. מצד שני, פטור ממכרז שמקצר את הדרך לקרקע עבור מי שכבר קיבל אישור. המשמעות לכאורה: הצוואר הבקבוק עובר מהקרקע אל רשת החשמל. מי שמחזיק בהקצאת חשמל יחזיק גם בכוח, והקרקע עצמה עשויה להפוך לרכיב משני בעסקה.
מי המפסידים? הדיווח מציב את השאלה, אך הנתונים שבידינו אינם מפרטים אילו גורמים, אזורים או בקשות ספציפיות ייפגעו. גם קריטריוני האישור, היקף המגה-וואטים המותר ומנגנון הפטור ממכרז אינם מפורטים. בלי הנתונים האלה אי אפשר לחשב כמה שווה מגרש ״מתאים לחוות שרתים״ — ובוודאי שאי אפשר לתמחר פרמיה על ייעוד כזה.
הפרמיה שאולי לא תגיע
בעלי קרקעות ששמעו על ריצת הדאטה סנטרים עשויים היו לגלם בציפיות המחיר שלהם שוכר עתידי מהסוג הזה. במכסה של 4%, ההסתברות לעסקה כזו נמוכה מאוד עבור רוב המגרשים. במילים פשוטות: מי שתמחר את הקרקע שלו לפי תרחיש חוות שרתים, כדאי שיחזור לתרחיש הבסיס — מגורים, תעסוקה או לוגיסטיקה, לפי התב״ע.
מה מראה המאגר?
כדי למקם את הדיון, בדקנו את 398 הקרקעות למכירה במאגר מניבים. המחיר החציוני עומד על 18 מיליון ₪, החציון למ״ר על 5,000 ₪ והשטח החציוני על 4,250 מ״ר. הכפלה פשוטה של שטח בחציון למ״ר נותנת כ-21.25 מיליון ₪ — יותר מהחציון בפועל, משום שחציונים של שטח ומחיר אינם מגיעים מאותו מגרש, והטווח פרוע: מ-100 ₪ ועד 1.4 מיליארד ₪.
הנתון המעניין יותר נמצא דווקא בצד ההשכרה: בקרקעות להשכרה מופיע במאגר נכס אחד בלבד — 10,700 מ״ר במחיר של 160,500 ₪, כ-15 ₪ למ״ר. שוק החכרת הקרקע הפרטי כמעט אינו קיים במאגר, ולכן מי שקיווה להשכיר קרקע לחוות שרתים מגיע לשוק בלי נקודות ייחוס. הפטור ממכרזים, שנוגע ככל הנראה לקרקעות מדינה, עשוי רק להגדיל את הפער הזה מול בעלי קרקע פרטיים.
נכסים מהמאגר:
- בירושלים מגרש לבניה רוויה 150 יח״ד — 7,000 מ״ר, ייעוד מגורים מובהק.
- מגרש של 915 מ״ר במרכז הכרמל, חיפה — 8.5 מיליון ₪, כ-9,290 ₪ למ״ר, כמעט פי שניים מהחציון הארצי.
- מגרש בעץ אפרים — 393 מ״ר ב-1.64 מיליון ₪, כ-4,173 ₪ למ״ר, מעט מתחת לחציון.
בשורה התחתונה:
ההחלטה הופכת את חוות השרתים מסיפור קרקעי לסיפור של חשמל. לבעלי מגרשים, ההשלכה המיידית פשוטה: אל תתמחרו קרקע לפי שוכר שיש לו סיכוי של 4% להגיע. השאלה הפתוחה היא מי יקבל את ההקצאות — ואם הפטור ממכרז יהפוך את קרקעות המדינה לברירת המחדל, ויוציא את השוק הפרטי מהמשחק כמעט לגמרי.



