2,178 יחידות, שלושה שימושים ומכנה חסר: החידה הכלכלית של מכרז הענק בג'דידה מכר
רשות מקרקעי ישראל פרסמה את מכרז 275/2026 בגבעת טנטור שבג'דידה מכר, המשלב מגורים, מסחר ומלונאות במעטפת אחת עם מועד סגירה שנקבע ל-30 בדצמבר 2026. אלא שבשלב זה המכרז הוא מספר בלי מכנה: ללא שטח קרקע, מחיר מינימום, חלוקת שטחים בין השימושים והוצאות פיתוח, כל ניסיון לחשב מחיר ליחידה הוא ניחוש בלבד.

2,178 יחידות. מכרז אחד. שלושה שימושים שונים לגמרי: מגורים, מסחר ומלונאות. ובינתיים, אף אחד מחוץ לחוברת המכרז אינו יכול לומר כמה המכרז הזה שווה בשקלים. רשות מקרקעי ישראל פרסמה את מכרז 275/2026 בגבעת טנטור שבג'דידה מכר, בסטטוס "מפורסם" ועם מועד סגירה שנקבע ל-30 בדצמבר 2026. ברמה הכותרתית, זהו כל המידע הקיים. אלא שדווקא הפער בין ההיקף המאסיבי של המכרז לבין מיעוט הנתונים הראשוניים הוא הסיפור הכלכלי האמיתי שמעסיק כעת את היזמים.
מלון, חנויות ודירות על אותה גבעה
שילוב של מגורים, מסחר ומלונאות במכרז אחד הוא לא עניין טכני. לכל אחד מהשימושים יש מודל כלכלי אחר:
- מגורים: מכירה ליחידות קצה, החזר הון מהיר יחסית ורגישות לביקוש מקומי.
- מסחר: נכס מניב שתלוי באכלוס השכונה. בלי דיירים, אין לקוחות.
- מלונאות: השקעה ארוכה ותפעולית, שמשתלמת רק אם יש ביקוש תיירותי מוכח לאזור.
היזם שיגיש הצעה יצטרך לתמחר את שלושת המנועים יחד, וכנראה גם להחליט אם הוא מחזיק בחלק המסחרי והמלונאי או מוכר אותו הלאה. ההבדל בין שתי האסטרטגיות עשוי להכריע מי ינצח במכרז.
המספרים שעדיין אין
כאן נכנסים לבעיה. כדי לתרגם 2,178 יחידות להצעת מחיר, צריך לפחות את הנתונים הבאים, ואף אחד מהם לא הופיע בפרסום הראשוני:
- מחיר מינימום ושטח הקרקע הכולל: בלעדיהם אי אפשר לחשב מחיר למ"ר או ליחידה.
- מספר המתחמים: האם מדובר בכמה מגרשים נפרדים או בגוש אחד? זו שאלה של הון עצמי וגם של מי בכלל יכול להתמודד.
- חלוקת השטחים בין השימושים: כמה מ"ר מסחר וכמה חדרי מלון מתוך הסך הכולל.
- הוצאות פיתוח: בשכונה חדשה על גבעה, זה רכיב שיכול לשנות משמעותית את העלות האפקטיבית.
כל חישוב של "מחיר ליחידה" לפני שהנתונים האלה מתפרסמים הוא ניחוש. מועד הסגירה בסוף דצמבר 2026 מאפשר למתמודדים לפרק את החוברת לעומק, ומי שלא יעשה זאת עלול לגלות שהכדאיות תלויה בשורה אחת בנספח הפיתוח.
איך זה נראה מול המאגר
במאגר של מניבים רשומות כרגע 362 קרקעות למכירה. המחיר החציוני הוא 18 מיליון ₪, החציון למ"ר 5,491 ₪ והשטח החציוני 3,800 מ"ר. אלה מגרשים בודדים, בהיקף של פרויקט אחד. מכרז של 2,178 יחידות נמצא בקטגוריה אחרת לגמרי, קרוב יותר לקצה העליון של הטווח במאגר (עד 1.4 מיליארד ₪) מאשר לחציון.
הטווח עצמו מלמד משהו: בקצה התחתון מופיע מגרש בשומרון בשטח 4,000 מ"ר שמחירו המפורסם 100 ₪. זה כמעט בוודאות מחיר סמלי ולא שווי אמיתי, ולכן ממוצעים פשוטים בשוק הקרקעות עלולים להטעות. בקרקעות להשכרה יש במאגר נכס אחד בלבד (160,500 ₪, כ-15 ₪ למ"ר), כך שאין ממנו מדד שוק של ממש.
נכסים מהמאגר
- מגרש לבנייה במלחה, ירושלים: 1,060 מ"ר ב-25 מיליון ₪, כ-23,585 ₪ למ"ר. מחיר של מרכז עירוני ביקוש.
- מגרש לתעשייה בא.ת. בית שמש: 2,100 מ"ר ב-8.9 מיליון ₪, כ-4,238 ₪ למ"ר. קצת מתחת לחציון הארצי.
- מגרש עם תב"ע מאושרת במרכז השומרון: 4,000 מ"ר, מחיר מפורסם של 100 ₪. דוגמה לכך שמחיר מבוקש אינו תמיד שווי.
הפער בין מלחה לבית שמש, פי חמישה ויותר למ"ר, ממחיש עד כמה מיקום ושימוש קובעים את שווי הקרקע. בגבעת טנטור השאלה תהיה איזה תמהיל יכריע את הכדאיות.
בשורה התחתונה:
מכרז 275/2026 הוא מכרז בהיקף משמעותי עם תמהיל שימושים מורכב, אבל כרגע הוא מספר בלי מכנה. כל עוד לא ידועים מחיר המינימום, שטח הקרקע והוצאות הפיתוח, אי אפשר לקבוע אם מדובר בקרקע זולה או יקרה. השאלה שתלווה את המכרז עד דצמבר 2026: האם הרכיב המלונאי יהיה מנוע של ערך או משקולת שמורידה את ההצעות?



