270 שקל למ"ר בבאר שבע: העסקה של צחי אבו נראית כמו טעות הקלדה – עד שמבינים מה באמת מסתתר מתחת לאדמה
ארי נדל"ן חתמה על מזכר עקרונות לרכישת 407 דונם שעליהם פועלים מפעלי אדמה וליקורד תמורת 110 מיליון שקל, עם השכרה חוזרת שתניב 7.7 מיליון שקל בשנה. בעוד שהמחיר למ"ר נמוך פי 16 מהחציון העירוני במאגר "מניבים", היעדר נתונים על משך החוזה, אחוזי הבנייה ובעיקר חלוקת העלויות לטיפול בזיהום הקרקע הופכים את העסקה להימור תזרימי ושמאי מורכב.

110 מיליון שקל חלקי 407 דונם שווים כ-270 שקל למ"ר. בעיר שבה המחיר החציוני למ"ר קרקע למכירה חוצה את רף ה-4,300 שקל, המספר הזה נראה במבט ראשון כמו טעות הקלדה. אלא שבנדל"ן מניב כבד, מחיר כותרת נמוך אינו מעיד בהכרח על "מציאה", אלא על תמחור של סיכונים חבויים ומגבלות תכנוניות. במזכר העקרונות שחתמה השבוע ארי נדל"ן של צחי אבו מול החברות אדמה וליקורד, הרוכשת אינה קונה מגרש פנוי ליזמות מיידית – אלא נכנסת לנעליה של מממנת בעסקת Sale & Leaseback קלאסית על קרקע תעשייתית מזוהמת, שטרם ברור מי יישא בעלות ניקויה.
7% על הנייר, ושאלה אחת גדולה מתחת לאדמה
הבסיס הוא מבנה Sale & Leaseback קלאסי. המפעלים מוכרים את הקרקע, ממשיכים לעבוד עליה ומשלמים שכירות. 7.7 מיליון שקל בשנה על השקעה של 110 מיליון מגלמים תשואה ברוטו של כ-7%, כלומר החזר של כ-14 שנה, בתנאי שהשוכרות נשארות לאורך כל התקופה.
בחישוב לפי שטח מתקבלים כ-19 שקל למ״ר לשנה, פחות מ-1.6 שקל למ״ר לחודש. זה מחיר של קרקע תעשייתית גולמית, לא של נכס מניב בנוי.
וכאן מתחילות השאלות. מה שלא פורסם:
- משך השכירות: 7% לחמש שנים ו-7% לעשרים שנה הם שני נכסים שונים לגמרי.
- הצמדה ועדכוני שכירות: לא צוין אם השכירות צמודה למדד.
- מי משלם על הזיהום: ידוע רק שהנושא יוסדר בהסכם המחייב. עלות שיקום של קרקע תעשייתית מזוהמת יכולה לשנות את כל המשוואה.
- ייעוד וזכויות בנייה: בלי תב״ע וזכויות אי אפשר להעריך את שווי הקרקע ביום שאחרי המפעלים.
- מבנה הבעלות: לא ידוע אם מדובר בבעלות או בחכירה, ומה מצב המימון.
כל עוד הנתונים האלה חסרים, ה-270 שקל למ״ר הם בעיקר מספר כותרת.
מי קונה כאן מה?
המוכרות מקבלות 110 מיליון שקל במזומן בלי לעזוב את השטח, ומעבירות את סיכון הקרקע לצד השני. הקונה מקבל זרם הכנסה עם שוכרות תעשייתיות מבוססות, וקרקע בהיקף שכמעט לא נסחר בבאר שבע. ייתכן שהאופציה האמיתית היא היום שבו המפעלים יעזבו. זו הערכה, לא עובדה: בלי תוכנית וזכויות אי אפשר לתמחר את האופציה הזו.
מול המאגר: פי 160 מהשטח החציוני
במאגר מניבים מוצעות כיום 15 קרקעות למכירה בבאר שבע, במחיר חציוני של 12.5 מיליון שקל ובשטח חציוני של 2,543 מ״ר. העסקה של אבו גדולה פי 160 בשטח, ועולה פחות מפי 9 מהחציון. המחיר החציוני למ״ר בעיר הוא 4,302 שקל, ובמאגר 359 הקרקעות למכירה בכל הארץ הוא 5,880 שקל.
גם המתחמים הגדולים בעיר לא מתקרבים לרמת המחיר הזו: מתחם של 32 דונם בעמק שרה מוצע בכ-1,950 שקל למ״ר, וקרקע של 7 דונם ליד איקאה בכ-2,000 שקל. הפער הוא פי 7 לפחות. הוא משקף לכאורה את הנחת הגודל, את הזיהום, את ייעוד המקרקעין ואת העובדה שהקרקע תפוסה בשכירות ארוכה.
בצד השכירות יש היום במאגר רק קרקע אחת להשכרה בכל הארץ, ב-15 שקל למ״ר. מדגם של נכס אחד לא מאפשר מסקנה, אבל הוא מראה עד כמה נמוך הסכום שישלמו אדמה וליקורד למטר.
נכסים מהמאגר
- מתחם של 32,000 מ״ר בעמק שרה, באר שבע: 62.4 מיליון שקל
- קרקע של 7,000 מ״ר בצמוד לאיקאה: 14 מיליון שקל
- קרקע ליזמים של 1,735 מ״ר: 7.4 מיליון שקל
בשורה התחתונה:
אבו לא קנה קרקע ב-270 שקל למ״ר. הוא קנה תשואה של 7% מהשוכרות שמכרו לו את הקרקע, יחד עם סיכון זיהום שעדיין לא תומחר ואופציה עתידית שעוד לא קיבלה שווי. בדיקת הנאותות תכריע. אם עלות הזיהום תיפול על המוכרות והשכירות תהיה ארוכה וצמודה, זו עשויה להיות אחת העסקאות המעניינות בנגב. אם לא, ה-7% עלולים להתכווץ מהר.



