1.4 מיליארד שקל לתחנת כוח: מה מלמדת עסקת הענק של רפק וארי נדל"ן בקרקע שמוערכת לפי מגה-וואט?
עסקת הענק במועצה האזורית מנשה ממחישה שקרקעות תשתית נסחרות בכלל לפי יחידות הספק ולא לפי מטר רבוע. רפק אנרג'י נכנסת ל-50.1% מהזכויות בקרקע המיועדת לתחנת הכוח "אורות יצחק" בסכום משתנה של עד 730 מיליון שקל, בעוד ארי נדל"ן גוזרת קופון של מאות מיליונים בפטור מלא ממס. אולם מאחורי הכותרות הנוצצות מסתתרים תנאי ביצוע ומבנה תמורה מורכב שדורשים פירוק חשבונאי.

בעולם הנדל"ן יש מגרשים הנסחרים לפי שווי של מטר מרובע, ויש מגרשים שהשפה הכלכלית שלהם מודדת קילו-וואטים ומגה-וואטים. עסקת "אורות יצחק" בשטח המועצה האזורית מנשה שייכת באופן מובהק לסוג השני. רפק אנרג'י החליטה לשים את הצ'ק ולהיכנס ל-50.1% מהזכויות בקרקע קריטית לתשתית אנרגיה, כשהיא קושרת את התשלום – שנע בין 550 ל-730 מיליון שקל – ישירות לקצב ההתקדמות ולביצועי הפרויקט.
מנגד, ארי נדל"ן רושמת את אחד המהלכים הפיננסיים המבריקים של השנה: רווח הון תיאורטי של עד 430 מיליון שקל שנמלט ממס הכנסה בזכות ארכיון של הפסדי עבר. כשהתיאוריה פוגשת את האקסל, מתברר שייעוד קרקע לתשתיות מייצר כללי משחק חדשים לחלוטין.
המחשבון: מ-550 מיליון למיליארד וחצי
נתחיל בתרגיל הפשוט. אם 50.1% שווים 550 מיליון שקל, הקרקע כולה מגלמת לכאורה שווי של כ-1.1 מיליארד שקל. בתרחיש העליון, 730 מיליון, השווי המשתמע עולה לכ-1.46 מיליארד שקל.
עכשיו לתרגיל ההפוך. אם מחסירים את הרווח הצפוי מהתמורה, מקבלים את השווי שבו החזיקה ארי נדל"ן את החלק הנמכר בספרים: כ-220 מיליון שקל בתרחיש התחתון וכ-300 מיליון בעליון. בתרגום ל-100% מדובר בכ-440 עד 600 מיליון שקל. זו הערכה שגזרנו מהמספרים, לא נתון שפורסם, אבל היא מראה שהשוק מתמחר את הקרקע בערך פי 2.5 מהספרים כבר היום.
ומה עם "פי ארבעה" מהכותרות? זה כבר תלוי בבסיס ההשוואה ובתזמון. רוב הקפיצה מותנית באבני דרך שעוד לא הושגו.
למה חלוקה פשוטה כאן תטעה:
שלוש סיבות להיזהר מהמספר העגול:
- התמורה מותנית. ההפרש בין 550 ל-730 מיליון שקל, כ-180 מיליון, תלוי בהתקדמות ובביצועים. זה לא מחיר של קרקע, זה מחיר של סיכון ביצוע.
- הנכס הוא הייעוד ולא הדונם. קרקע שמיועדת לתחנת כוח נמכרת לפי פוטנציאל ההכנסה של התחנה ולא לפי השטח.
- נתונים חסרים. לא פורסמו שטח הקרקע, הספק התחנה, מבנה החוב או לוחות הזמנים לכל מדרגת תשלום. בלי הנתונים האלה אי אפשר לחשב מחיר למ"ר ואי אפשר להוון את התמורה המותנית לערך נוכחי.
מול המאגר: עסקה מליגה אחרת
במאגר מניבים רשומות כרגע 362 קרקעות למכירה ברחבי הארץ. המחיר החציוני הוא 18 מיליון שקל, השטח החציוני 3,800 מ"ר והחציון למ"ר 5,682 שקל. השווי המשתמע של אורות יצחק, 1.1 עד 1.46 מיליארד שקל, גבוה פי 61 עד 81 מהחציון וקרוב מאוד לתקרת הטווח במאגר, 1.4 מיליארד שקל.
תרגיל היפותטי ממחיש את הפער: כדי להצדיק שווי של 1.1 עד 1.46 מיליארד שקל לפי החציון למ"ר במאגר, הקרקע הייתה צריכה להשתרע על כ-193 עד 256 דונם. כל עוד השטח האמיתי לא פורסם, אי אפשר לדעת אם מדובר בפרמיה עצומה על הייעוד או במחיר סביר לשטח גדול. אבל ברור שזה לא מחיר של קרקע חקלאית.
לבעלי קרקעות המסקנה מעשית: הייעוד, ולא רק השטח, הוא שקובע את המכפיל. מי שמחזיק קרקע עם פוטנציאל לתשתית או לאנרגיה צריך לבדוק אותה מול עסקאות מהסוג הזה ולא רק מול החציון.
נכסים מהמאגר
- קרקע לתעשייה בעידן הנגב: 11,500 מ"ר ב-23 מיליון שקל, כ-2,000 שקל למ"ר. כך נראה מחיר של קרקע תעשייה רגילה.
- קומבינציה בטבריה על כ-1,000 יח"ד עם היתר: 100,000 מ"ר בעסקת קומבינציה. מודל אחר לחלוקת הערך בין בעל הקרקע ליזם.
בשורה התחתונה :
ארי נדל"ן מממשת רווח של מאות מיליונים בלי מס ומשאירה בידיה כמעט חצי מהקרקע. רפק משלמת חלק נכבד מהתמורה רק כשהפרויקט יוכיח את עצמו. נשארת השאלה המרכזית: כמה מתוך 730 המיליון באמת ישולם, ומתי. התשובה תלויה באבני דרך שעוד לא פורסמו.



